מתישהוא פקחתי עיניים,
לעיניים העייפות של השוטרים מולי,
לעיניים הרבות של ההמונים מאחורי.
ידעתי שגם אם אני עכשיו מפרגנת לי מנוחה,
יהיה מי שיחליף,
שיחזיק,
שלא יכנע.

אז הלכתי לנוח, קצת במזגן, בסנדוויץ’, בסודה קרה וקצת על הדשא בצל.
תכף אקום ואצטרף,
תכף אאסוף את כל הכוחות שהתאדו בשמש,
תכף אעלה בחזרה אל הקרב.
עוד קצת, עוד קצת ודי.

ואני לא מצליחה שלא לחשוב,
שאילו הייתי נשארת,
לא זזה משם,
נאחזת ברוח הגבית של כל ההמונים מאחורי,
אילו רק הייתי חזקה מספיק,
הייתי מצליחה לעצור את רוע הגזירה.