חלום שהתגשם
כבר כתבתי על זה, עליו,
על הביקור הראשון שכל כך חיכיתי לו.
הנסיעה הראשונה שלי לפריז מאז הפכתי לקונדיטורית:
ימים ישבתי לפני, עם מפות ואתרי אינטרנט רוקמת לנו מסלול בין הקונדיטוריות.
מִיָּאן בְּרִיס לְפְּייֵר הֶרְמֵה, מִקְּלֵיְר דֵּמוֹן לְזָ’אק זֵ’נֶה מְהָאֶקְלֵרִים שֶׁל כְּרִיסְטוֹף אָדָם לָקְרוּאָסוֹן הֲכִי מֻמְלָץ בָּעִיר, מתי להגיע ומה לטעום אצל כל אחד ואיך בנוסף לשבץ ארוחות.
ולא היה דבר שחיכיתי לו יותר מהביקור אצל כריסטוף מישאלאק.
מישאלאק שמשלב תחכום עם פשטות,
מתבל כמעט כל קינוח במלח ים אטלנטי,
מישאלאק שאת העוגות שלו למדנו ושיננו,
מישאלאק החתיך,
הכריזמטי שמככב בלא מעט תכניות טלויזיה.
אני זוכרת אותי סופרת צעדים בדופק מואץ, חוששת שהחלום יתנפץ לי הפה, עומדת מול הויטרינה ולא מצליחה לבחור.
המילים לפוסט כבר מתחברות לי בראש, רודפות זו את זו, מחכות לרגע שבו המזלג יפגוש את החך.
זה היה בחורף קר, אחד הקרים מזה שנים,
בסוף הביקור חוויתי פריז אחרת,
מושלגת ומשותקת. הרכבת התחתית דחווסה ועולה על גדותיה בהעדר מוניות, רכבים פרטיים ואוטובוסים.
אני נסחבת בקושי עם המזוודות שלא תכננתי לסחוב,
מורידה אותן במדרגות הלא נעות,
מזיעה כולי בתוך שכבות הלבוש שהעמסתי מחשש לקור המושלג.
בבוקר האחרון עוד הייתי נינוחה, לא חשדתי.
פינקתי את עצמי בנסיעה אחרונה ליאן בריס, מאפה פפיסטוק (אלוהי) וקפה וכמובן שוקטים לדרך.
שמחה, רגועה וטובת לב הגעתי לתחנת המטרו רק כדי לגלות ששמונה הדקות הלוך הפכו לארבעים דקות חזור,
שהרכבות לא עוצרות כי הן מפוצצות באנשים
וכשהן כן עוצרות אין לאן לעלות.
בסוף, בלחץ וחרדה הולכים גוברים דחפתי את עצמי,
דוחסת אנשים פנימה,
כמעט נמעכת על ידי הדלתות,
לא נושמת (לנשום זה אוברייטד) מגיעה חסרת נשימה מלון שבו מבשר ליי פקיד הקבלה באדישות שאין מוניות.
אין מונית לקחת אותי לשדה התעופה.
אין מוניות, אין אוטובוסים, יש מזוודות ותיקים שתכננתי שמישהו אחר יסחוב ויש רכבת תחתית שלוח הזמנים שלה השתגע לחלוטין וכל פריז מהומה אחת גדולה.
בדרך לא דרך נדחסתי אל הרכבת,
אני ושתי מזוודות,
חנוקה ומיוזעת, מסתכלת בחרדה משתקת בשעון שדוהר לעבר שעת הצ’ק אין לטיסה.
אך את כל אלה לא ניחשתי,
ישובה נינוחה בקונדיטוריה החמימה של מישאלאק,
נוגסת נגיסה ראשונה בעוגת שוקולד פיסטוק,
נאנחת אנחת רווחה מושלמת.
חלום שהתגשם.
נב. למי שתהה: כמו הרכבות, המוניות והאוטובוסים גם שדה התעופה יצא מאיפוס, כך שלא רק שהגעתי לטיסה, גם חיכיתי עוד שעה
נב 2:If you’re ever in Paris…