כמו לבה,
כמו קרמל,
זורם ומתפשט בכל הגוף.
מן השפתיים מתרחב אל הצוואר,
נוזל וממיס את הגב.
הזרועות אוחזות בחוזקה
אבל גם בהן זורם הנוזל המתוק.
הן מתמוססות,
מתרככות,
מתערבבות בגוף בצמוד אלי.
נקטר מתוק שזורם
מהשפתיים שלו
אל השפתיים שלי,
גולש, הופך את הגוף,
מסכסך בין תחושה ללא תחושה.
איך הכל פעום ומרגיש ביתר שאת.
איך כלום לא ברור,
לא ברור איפה הגוף שלי מתחיל ושלו נגמר.
כמו לבה, הכל בוער,
עולה על גדותיו,
משתוקק, נשרף,
רוצה הכל
ולא יודעת בעצם מה הוא רוצה.
בסך הכל בת 15,
בסך הכל נשיקה ראשונה.
להיטמע?
להתערבב?
לעצור את הזמן ורק
להישאר בתחושה הזאת
לתמיד