אדוארדו שהפך לאֶדוּ

סְלָאבַה עיניים כחולות

שהיה גדול ממני בשנה

יוסי שנהרג בשטחים

אורן מזרחי שעישן בפורים כבר בכיתה ז’

מיכל במלעיל ולא במלרע

שלוותה בלחשושים על בית בעייתי והוציאה על כולנו את האגרסיות שצברה שם

גלי שהצטרפה בכיתה ז’

ומאז זנחתי את השם גלי

והפכתי לגליה.

אופיר החתיך שהגיע בכיתה ח’

ושבה באחת את לב הבנות

מושיק שהרעיד לי הלב,

ארז הג’ינג’י שהייתי מאוהבת בו בכיתה ג’

אביבה המנהלת, שהיתה מורה מקסימה ומנהלת קצת פחות

אַרְיֵה המורה לספורט,

שעברת את השם לאָשֵׁר

רוסי קשוח עם לב זהב עדין

דוֹזְיָה, המורה לזימרה שניהלה את המקהלה ביד רמה

טקס יום הזכרון

טקס יום השואה

צפירה

מסיבות כיתה ז’

עם דיסקו וסלואו במקלטים אפרוריים

מבחני הֲדַסָּה ומִלְּטָה

שזה בעצם פסיכומטרי לילדים

עדה המחנכת, שמסבירה לי שיש ממוצע במבחנים ויש את הקצה העליון, שעליו אני נמצאת

(עד שהגעתי לחטיבה בגימנסיה וגיליתי שאני לגמרי על הממוצע)

בית הספר על שם יהונתן נתניהו

עם תמונה של יוני, משקיפה עלינו

עם ההליכה האיטית,

המתנמנת ברגל הביתה

פעם לבד,

פעם עם שרית השכנה או עם חנה שגרה בצד השני

בניין 401 ואז 402 ועד הבית, 403 קומה שניה בלי מעלית

עם סְטַנְגָּה בהפסקות

חמש אבנים, קלפים וגּ’וּלוֹת

והחבל, הכי הכי אהבתי את החבל

לרוץ ולתפוס ראשונות בהפסקה את המגרש הקטן

שתיים בארבע וארבע שתיים

שתיים בזמן, הלכתי לירקן

ומי שהביאה החבל היתה מלכה ליום אחד

להסתדר

להחליט מי מגלגלות

ומי הראשונה

כי היא זו שקובעת:

אֵשׁ

אֵשׁ שְׁתַּיִם בַּזְּמַן מן מן

הֲדַס וְזיִוָּה וַחֲנִית

קוּתִי וְאֵדוּ וֶאֱיָל

חושבת שאפילו היתה לנו חבורה מתישהוא

שנפגשה במקלט או בשדה,

כשעוד היה שם שדה

לא בנייני ארבע קומות עם דירת גן ופנטהאוז

 

בית הספר היסודי על שם יונתן נתניהו

שלמדתי בו עד כיתה ו’

וחיכה לי שם כשחזרנו מאפריקה

בכיתה ז’

דומה אבל אחר

הילדים אותם ילדים

אבל אחרים

בית הספר היסודי על שם יונתן נתניהו

שהפך מן הסתם לאולפנה כבר מזמן

לא זוכרת כמעט דבר ממה שלמדתי שם,

אבל את הלקחים לא נראה לי שאשכח:

זה שהיום את מלכה,

לא מבטיח כלום על מחר

בריונים, במקרה שלי בריונית

מבינים רק כוח

ואם את לא יודעת להכות בחזרה אבוד לך

פְרֵחוֹת יכולות להגיע רחוק,

אפילו לנהל בית ספר

מעניין מה יוני היה אומר