פַּעַם כְּשֶׁהָיִיתִי קְטַנָּה
נָחַתְנוּ בִּמְדִינָה זָרָה
הַכֹּל הָיָה שָׁם עָכוּר וּמַגְעִיל
כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ שָׂם פִילְטֶר עַל הַצְּבָעִים
רֵיחַ מוּזָר, לֹא מֻכָּר, מְנֻכָּר
רַק רָצִיתִי לִבְרֹחַ, לֹא לִהְיוֹת שָׁם בִּכְלָל
בליבריה אין אביב.
אין קיץ, אין חורף או סתיו.
יש עונה יבשה, לחה מהבילה ומסריחה
ויש עונה רטובה, לחה, מהבילה וספוגה.
הכל תמיד ירוק, אבל הירוק דהוי.
המזגנים עובדים במרץ מלבד בזמן הפסקת החשמל היומית.
הברכות מלאות בשבת ובראשון
השוק סואן, מלא בבדים, בגדים, מאכלים, רוכלים
והכל דהוי, עייף, עם אותו ריח תמידי של עובש.
אין אביב
אין סתיו
אין חורף.
המדוזות מגיעות כל יום באותה שעה.
האוקיינוס גועש בגלים, מפתה, סוחף ומרסק.
השמש עטויה במסך אובך שמעמעם את זריחתה ושקיעתה, אפילו הדשא במתחם האמריקאי משקר, אוצר בקירבו חרקים ארסיים, נמלים עוקצות ושאר מזיקין.
בכיתה של Mrs. Periniya אף פעם לא דולקים האורות
בכיתת המחשבים חשוך ובקפיטריה אין מזגן, רק חור בקיר שמוכר צ’יפס ופאנטה.
פלא שגם אני הייתי דהוייה?