“גברת, את רוצה תינוק מת?”
לא זוכרת איך היא נראתה,
הרופאה בתל השומר שעשתה לי מעקב הריון,
רק זוכרת שאמרתי לה שאם אפשר אני מעדיפה לא לעשות זירוז
וזה מה שהיא ענתה לי.
שבוע ארבעים ושתיים מינוס אחת.
מוניטור בתל השומר,
שם בחרתי ללדת בפעם הראשונה,
בגלל המלונית והמיילדת הפרטית.
ארבעים ושתיים מינוס יום,
המוניטור תקין ואני ברוב חוצפתי ביקשתי לידה טבעית
“גברת, את רוצה תינוק מת?”
כנראה שזה מה שלימדו בבית ספר לרפואה.
זוכרת את עצמי עומדת במגרש החניה של תל השומר,
מבוהלת,
מזועזעת,
לא מסוגלת לעשות כלום מלבד להתקשר לגילה שאצלה עשיתי קורס הכנה ללידה כשהמילים רק צועקות לי בראש:
גברת, את רוצה תינוק מת?
את יודעת רופאה יקרה,
עלית לי 4,000₪ ועוד כמה אלפים ללידות הבאות.
יום הזיכרון לפני 18 שנה,
הכל שקט ושחור,
בטן ענקית,
ארבעים ושתיים מינוס אחד,
פחד משתק וחוסר אונים.
האמת שלא רציתי תינוק מת,
רק לתת לטבע לעשות את שלו וללדת.
שלוש אחר הצהריים, ערב יום העצמאות 2001.
הכל מתכנסים בבתים,
הטקסים הסתיימו,
הארץ מסתגרת לפאוזה ממנה תצא בשמונה בערב,
בטקס המעבר מיום הזכרון ליום העצמאות ואני,
בנסיון אחרון למצוא מוצא מהאיום,
נוסעת למכשפה באלעד
(היא לא באמת מכשפה אלא הומאופטית)
שמסבירה לי שהכל יהיה בסדר
Mind over matter, she says:
מה שתחליטי, זה מה שיהיה.
בקבוקון של זרוז הומאופטי, ו-4,000₪ –
זה מה שהיא לוקחת לליווי הריון,
גם אם הליווי מתחיל בשבוע ארבעים ושתיים מינוס אחת.
יום העצמאות 2001:
הזרוז ההומאופטי עבד
או שאולי זה ממילא עמד לקרות,
מגיעה עם פתיחה של שבע לתל השומר ולא מוכנה שאף אחד יגע בי,
לא סומכת,
מבוהלת,
לא רוצה תינוק מת,
רוצה לידה טבעית.
אחרי שעתיים בחדר לידה המיילדת מציעה לפקוע את שק מי השפיר,
כנראה שזה מה שלימדו אותן,
פספסו את הקטע בו הגוף צריך את ההתקדמות הזאת,
את הרגיעה לפני צירי הלחץ
כדי לאזור כוחות למאמץ האחרון.
לא אזרתי כוחות,
לא נחתי,
צירי בלחץ הגיעו בבום,
תפסו אותי חצי יושבת חצי שוכבת וגבו קרע רציני.
את רוצה להרגיש את הראש, היא שואלת,
לאאאאא,
רוצה שיצא כבר,
לא מאמינה שהכאב הזה יגמר אי פעם.
ואז פתאום הקלה,
רגיעה.
מחכה לרגע קסום עם הבייבי ומקבלת בכי קורע לב.
חוצפן, אחרי כל מה שאני עברתי,
אתה בוכה?
ולפני שהספקתי להבין מה קורה, לקחו.
זה לא באמת הילד שלך,
הוא שייך לבית החולים,
הם יודעים יותר טוב ממך מה לעשות איתו.
תודה תל השומר,
גם אתם עליתם לי כמה אלפי שקלים בלידות הבאות,
אחרי שהבנתי שאחד הגורמים לחרדה ודכאון הם הפרדת התינוק מהאם אחרי הלידה ובחרתי לעולם לא ללדת יותר בבית חולים.
שמונה עשרה שנה ותינוק חי אחד אחרי,
שחוגג חוקיות עוד פחות משעה.
חכם ומוכשר,
יפה תואר (הוא עוד לא חושב כך),
מוזיקאי ואידיאליסט שרק רוצה לתקן את העולם.
עוד לא מבינה:
למה בכית?
אמא כאן.